מייקל ג'פרי ג'ורדן (באנגלית: Michael Jeffrey Jordan; נולד ב-17 בפברואר 1963) הוא כדורסלן עבר אמריקני, ששיחק בעמדת הקלע. ג'ורדן נחשב על ידי רבים לשחקן הטוב ביותר בתולדות הכדורסל,[1][2] וזכה להצלחה רבה שסייעה לפרסם את ה-NBA ברחבי העולם בשנות ה-80 וה-90. ג'ורדן הצטרף לשיקגו בולס ב-1984, ותוך זמן קצר הפך לאחד הכוכבים הבולטים בליגה האמריקנית. יכולת הניתור שלו, שהתבטאה, בין השאר, בהטבעות מקו העונשין, זיכתה אותו בכינויים "אייר ג'ורדן" ו"הוד אוויריותו".
זכה שש פעמים באליפות ה-NBA במדי שיקגו בולס, ופעמיים במדליית זהב אולימפית במדי נבחרת ארצות הברית. הישגיו האישיים כוללים חמש זכיות בתואר MVP של העונה הסדירה, עשר פעמים חבר חמישיית העונה, תשע פעמים חבר חמישיית ההגנה, 14 השתתפויות במשחק האולסטאר, שלוש זכיות בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר, שלושה שיאי חטיפות כדורים, שש זכיות בתואר ה-MVP של סדרת הגמר, וזכייה בתואר שחקן ההגנה של העונהב-1988.
ג'ורדן מחזיק בשיא ממוצע הנקודות לקריירה ב-NBA עם 30.12 נקודות למשחק, וכן בשיא של 33.4 נקודות בממוצע למשחק פלייאוף.ג'ורדן נולד ברובע ברוקלין שבניו יורק. אביו, ג'יימס ג'ורדן, עבד כאחראי ציוד ואמו, דולורס ג'ורדן, עבדה בתחום הבנקאות.[3] ג'ורדן הוא הרביעי מבין חמשת ילדי הזוג. בגיל שבע עברה משפחתו לעיר וילמינגטון שבקרוליינה הצפונית. בעת לימודיו בתיכון התעניין ג'ורדן במשחקי ספורט רבים: כדורסל, בייסבולופוטבול, ולמרות שנופה מקבוצת הכדורסל של התיכון בהיותו בן 16, הצליח להיכנס לנבחרת בשנה שלאחר מכן, והשתפר ברמה ניכרת עד שנחשב לאחד השחקנים המובילים בליגת הכדורסל של התיכונים.
ב-1981 זכה ג'ורדן במלגה לאוניברסיטת קרוליינה הצפונית, מוסד שנודע במיוחד בזכות קבוצת כדורסל הגברים החזקה שלו. כבר בתחילת דרכו התבלט ג'ורדן בכישרונו המיוחד, הצטיין בקבוצה תחת הדרכתו של המאמן הנודע דין סמית', ובסיום שנתו הראשונה נבחר לפרשמן (שחקן השנה הראשונה) העונה של ליגת המכללות. אירוע חשוב מאותה תקופה התרחש ב-1982 כאשר קלע את סל הניצחון מול אוניברסיטת ג'ורג'טאון בגמר טורניר אליפות המכללות בכדורסל. מספר שנים לאחר מכן טען ג'ורדן כי קליעת הסל הייתה נקודת מפנה מכרעת בקריירה שלו.[4]
ב-1984 זכה ג'ורדן בתואר השחקן המצטיין של ליגת המכללות, לאחר שבכל שנותיו בקבוצה קלע בממוצע 17.7 נקודות למשחק, 54% מהשדה, וקלט חמישה ריבאונדים בממוצע למשחק. זמן קצר לאחר מכן עזב ג'ורדן את הקבוצה ואת האוניברסיטה, כשנותרה לו שנה אחת לתום לימודיו. באותה שנה הוא השתתף בדראפט ה-NBA, ונבחר על ידי קבוצת שיקגו בולס בבחירה השלישית.[הסבר 1] עובדה זו העניקה לו חוזה מובטח בקבוצה. רק ב-1986 חזר ג'ורדן לאוניברסיטה וסיים את לימודיו.[5]
עוד לפני שהחל את משחקיו בליגה השתתף ג'ורדן באולימפיאדת לוס אנג'לס כחלק מנבחרת ארצות הברית בכדורסל, בהדרכתו של המאמן בוב נייט, והוביל אותה לזכייה במדליית הזהב. השתתפותו של ג'ורדן באולימפיאדה התאפשרה למרות קיומו של חוק שאסר באותה תקופה על שחקנים מקצוענים, כדוגמת שחקני ה-NBA, לקחת חלק בתחרות. החוק לא חל על ג'ורדן, שעבר רשמית ל-NBA רק מספר חודשים לאחר מכן, ועל כן נחשב עדיין לשחקן שאינו מקצוען
השנים הראשונות ב-NBA
ג'ורדן הצטרף לקבוצת ה-NBA שיקגו בולס בעונת 1984/1985. הוא הפתיע רבים בכך שכבר בעונתו הראשונה הפך לשחקן מפתח בקבוצה, והוביל במדדי הנקודות, הריבאונדים, האסיסטים והחטיפות. תוך זמן קצר הוא הפך לאחד השחקנים הפופולריים בליגה, וגם אוהדים של קבוצות יריבות היו מריעים לו.[6] חודש אחד לאחר תחילת העונה פורסמה בשבועון ספורטס אילוסטרייטד תמונת שער של ג'ורדן תחת הכותרת "כוכב נולד".[7] הוא נבחר לשחק בחמישייה הפותחת במשחק האולסטאר בזכות יכולתו הגבוהה והפופולריות הרבה שלו. שחקנים ותיקים אחדים, כמו אייזיאה תומאס, הביעו את מורת רוחם מכך שכבר בשנתו הראשונה בליגה זכה ג'ורדן לתשומת לב כה רבה, ונמנעו מלמסור לו את הכדור במהלך המשחק. תומאס הכחיש כי המעשה היה מכוון, ובעקבות כך פרצה מחלוקת עזה בליגה שסוקרה בהרחבה על ידי התקשורת.[1] פרשה זו דעכה תוך זמן קצר, ובסופו של דבר הוא אף נבחר לרוקי השנה. הבולס הצליחו להעפיל לסיבוב הראשון של משחקי הפלייאוף, אך הפסידו למילווקי באקס והודחו. ג'ורדן סיים את העונה עם ממוצע של 28.2 נקודות למשחק ו-51.5% קליעה מהשדה.[8]
בתחילת העונה השנייה שבר ג'ורדן את רגלו ונאלץ להיעדר ממרבית משחקי הליגה. למרות חסרונו הצליחו הבולס לעלות לפלייאוף, והוגרלו לשחק נגד בוסטון סלטיקס. ג'ורדן החלים, השתתף במשחקים, הצטיין בהם, וקלע בממוצע 43.7 נקודות למשחק. משחקו השני בסדרה היה הטוב ביותר, וג'ורדן קבע בו שיא אישי לשחקן כשקלע 63 נקודות במשחק פלייאוף. נכון ל-2012 שיא זה עדיין לא נשבר. לאחר המשחק אמר כוכב הסלטיקס לארי בירד "אני חושב שראינו [היום] את אלוהים כשהוא מחופש למייקל ג'ורדן".[9] אף על פי כן, הפסידו הבולס בכל המשחקים לשחקניה המנוסים יותר של הסלטיקס והודחו מהפלייאוף. הסלטיקס המשיכו לשלב הבא ובסופו של דבר זכו באליפות.
בתחילת עונת 1986/1987 סיים ג'ורדן את תהליך ההחלמה מפציעתו, והגיע להישגים רבים שטרם שוחזרו על ידי שחקן אחר כלשהו ב-NBA. הוא קלע בממוצע 37.1 נקודות למשחק ב-48.2% מהשדה, והיה לשחקן השני בתולדות הליגה שקלע למעלה מ-3,000 נקודות בעונה.[הסבר 2][10] בנוסף ליכולת הקליעה הגבוהה שלו הוא הצטיין גם במשחק ההגנה, והפך לשחקן הראשון בתולדות הליגה שלזכותו נרשמו 200 חטיפות כדור ו-100 חסימות בעונה אחת. למרות הצלחות אלה, היה זה מג'יק ג'ונסון שקיבל את תואר ה-MVP של העונה הסדירה. הבולס העפילו לפלייאוף בפעם השלישית ברציפות, אך הודחו פעם נוספת על ידי הסלטיקס.
בשלוש העונות הבאות המשיך ג'ורדן להיות הקלע המוביל של הליגה עם ממוצע של 33.7 נקודות למשחק. בעונת 1987/1988 הוא זכה בתואר ה-MVP הראשון שלו, ואף זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה.[הסבר 3] הבולס העפילו לסיבוב השני של משחקי הפלייאוף, אך הפסידו לדטרויט פיסטונס שנקטו בטקטיקה שכללה משחק פיזי נוקשה.[1] גם בעונה שלאחר מכן העפילו הבולס לפלייאוף, ובסיבוב הראשון התמודדו מול קליבלנד קאבלירס בסדרה של חמישה משחקים. במשחק החמישי, כשמצב תוצאות הסדרה היה תיקו 2 - 2, התרחש אחד הרגעים הידועים בקריירה של ג'ורדן. הוא קלע את סל הניצחון בשריקת הסיום של המשחק המכריע, והבולס העפילו לסיבוב הבא. המשחק עצמו נחשב לקלאסיקה, והתמונה של ג'ורדן קולע את סל הניצחון נחשבת לאחת התמונות המפורסמות בתולדות ה-NBA.[11] בסיבוב שאחריו התמודדו הבולס מול ניו יורק ניקס, ולאחר שנצחו גם אותה, עלו לסדרת הגמר של אזור המזרח נגד הפיסטונס. ניצחון בסדרה זו היה מעלה אותם למשחק על אליפות הליגה, אולם הבולס הפסידו לפיסטונס בפעם השנייה ברציפות, לאחר שזו הציבה שמירה כפולה ומשולשת על ג'ורדן.[12] בעונת 1989/1990 מונה פיל ג'קסון למאמן הבולס במקומו של דאג קולינס. תחת הדרכתו הפכה הקבוצה למגובשת יותר, והעפילה בפעם השנייה ברציפות לגמר אזור המזרח, אך גם הפעם הודחה על ידי הפיסטונס. בעונה זו התבלטו, לצידו של ג'ורדן, גם השחקנים הצעירים סקוטי פיפן והוראס גרנט, ששיחקו עמו גם בעונות הבאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה